הסטנדרטים האותנטיים לכלי שולחן קרמיקה כוללים בעיקר את ההיבטים הבאים:
ראשית, כלי אוכל מקרמיקה חייבים לעמוד בתקני בטיחות לאומיים, לרבות אינדיקטורים כגון ספיגת מים, יכולת הסתגלות לחילופי חום, נדידת עופרת ונדידת קדמיום. לדוגמה, שיעור ספיגת המים של מוצרי פורצלן עדין לא יעלה על {{0}}.5%, מוצרי חרסינה רגילים לא יעלו על 1.0% ומוצרי חרסינה לא יעלו על 5. 0%. כלי אוכל, כוסות וכוסות בגודל קטן ובינוני חייבים לעבור חילופי חום ב-180 מעלות עד 20 מעלות מבלי להיסדק; מוצרים גדולים וגדולים במיוחד יכולים לעמוד בחילופי חום מ-160 מעלות עד 20 מעלות מבלי להיסדק. בנוסף, כמות נדידת העופרת של מוצרים חלולים קטנים היא פחות או שווה ל-2.0, וכמות נדידת הקדמיום היא פחות או שווה ל-0.301.
שנית, גם הדרישות התחושתיות לכלי שולחן קרמיקה חשובות מאוד. לא אמורים להיות במוצר פגמים כגון פיצוץ זיגוג, התנגשות, סדקים ודליפה. הצבע צריך להיות אחיד, המשטח צריך להיות חלק, והדפוס צריך להיות שלם ללא הבדל צבע או עיוות. לדוגמה, לכלי שולחן צבעוניים תחת זיגוג ותחתית זיגוג יש משטחים חלקים וצבעים פחות מרהיבים מכלי שולחן צבעוניים תחת זיגוג, אך הם פחות מועדים לבעיות הנגרמות מחיכוך.
לבסוף, תקני הבטיחות הפיזיקליים והכימיים עבור כלי שולחן קרמיים הם גם חיוניים. כלי אוכל קרמיים חייבים לעמוד בסטנדרטים הלאומיים הרלוונטיים ולא חייבים להיות בהם נזק ברור, סדקים או שפיכת רעל ברור. בנוסף, כלי אוכל מקרמיקה צריכים להיות בעלי יציבות תרמית טובה, וקירור וחימום פתאומיים לא יגרמו לסדקים או נזקים.
